האפיפיור לאו חזר על המחויבות למאבק באנטישמיות בפגישה עם AJC

האפיפיור לאו ה-14 חזר על התנגדות הכנסייה הקתולית לאנטישמיות בפגישה עם מנהיגי הוועד היהודי האמריקאי, AJC, בוותיקן ב-22 באוקטובר. הוא הזהיר כי גם חילוקי דעות עמוקים אינם יכולים להפוך לדעות קדומות או לעוינות. בדבריו הציב את ההגנה על כבוד האדם ועל חופש הדת בלב היחסים בין יהודים לקתולים.

הפגישה התקיימה באולם הקונסיסטוריה. הוותיקן פרסם את הנאום, וסוכנות OSV News והאתר ג'ואיש אינסיידר דיווחו על המפגש. עבור המשלחת היהודית, חשיבותו נבעה הן מן ההצהרה הפומבית נגד שנאה והן מהמשך מערכת היחסים. שני הממדים האלה עמדו יחד במרכז הביקור, ולא רק עצם קיומה של קבלת פנים רשמית.

מחויבות המעוגנת בתורת הכנסייה

לאו הזכיר את הצהרת נוסטרה אטאטה ואת ציון שישים השנים לפרסומה ב-2025. הוא חזר על העמדה שהציג באותו מועד: ההתנגדות לאנטישמיות מעוגנת בבשורה הנוצרית עצמה. כך הוצגה המחויבות כחלק מן האחריות הדתית של הכנסייה, ולא רק כמחווה דיפלומטית לאורחים שהגיעו לפגישה בוותיקן.

האפיפיור קשר גם בין הידידות בין הקהילות לבין שירות, צדק והגנה על חופש הדת. במסגרת הזאת, דחיית אפליה דתית ואתנית היא חלק מן העבודה היומיומית של הקשר. היא אינה נושא נפרד שראוי להעלות רק לאחר תקיפה או סערה ציבורית, אלא מרכיב מתמשך ביחסים שבין שתי הקהילות.

המשמעות של מועד הפגישה

המפגש נערך ביום שבו הכנסייה מציינת את זכרו של יוחנן פאולוס השני. לאו הזכיר את פעילות קודמו להעמקת הידידות בין יהודים לקתולים והתייחס לנאום שנשא בפני AJC ב-1995. האזכור חיבר את המפגש ביום חמישי למערכת יחסים שהתפתחה לאורך כהונות של אפיפיורים שונים ודורות של הנהגה יהודית.

האזהרה המרכזית עסקה בגבול שבין מחלוקת לעוינות. הנאום שפורסם לא דרש משתי הקהילות להסכים על כל נושא. במקום זאת הוא קבע כי גם הבדלים רציניים אינם מצדיקים דעות קדומות. ההבחנה הזאת מעניקה לדיאלוג משמעות דווקא כאשר השיחות קשות, ולא רק כאשר המשתתפים ממילא חולקים עמדה משותפת באותו עניין.

ההנהגה היהודית רואה הזדמנות

מנכ"ל AJC טד דויטש אמר לג'ואיש אינסיידר כי הפגישה חיזקה את מחויבות הכנסייה להתמודדות עם אנטישמיות ולהמשך הדיאלוג. הרב נעם מרנס, מנהל התחום הבין דתי בארגון, הדגיש את היקף ההשפעה של הכנסייה הקתולית ואת חשיבות קולה עבור קהלים רבים מעבר לנוכחים בחדר שבו התקיים המפגש.

OSV News דיווחה כי מרנס ייחס חשיבות מיוחדת לעיתוי, זמן קצר לאחר שהאפיפיור חזר לפגישות ציבוריות בעקבות ניתוח. הוא פירש את קבלת הפנים כביטוי לערך שלאו מייחס ליחסים עם העם היהודי. זו הייתה הערכת המשלחת בנוגע למחווה, לצד הדברים המפורשים שהופיעו בנאום הרשמי שפרסם הוותיקן לאחר המפגש.

מערכת יחסים שמחייבת עבודה מתמשכת

בנאום תוארה האחווה כדחופה במיוחד בעולם הפצוע מאלימות ומחוסר אמון. לאו קרא לבטא את הקשר באמצעות מחוות מעשיות. דבריו הציעו כיוון דתי ומוסרי; הנאום לא הכריז על תוכנית אבטחה חדשה או על לוח זמנים לשינויים מוסדיים. המחויבות הפומבית והאמצעים למימושה אינם דבר אחד, וכל אחד מהם נבחן במישור אחר.

עבור קהילות יהודיות, ערכו של הכיוון הזה יהיה תלוי גם באופן שבו יתבטא בהוראה, בקשרים מקומיים ובתגובות פומביות לשנאה. הפגישה ביססה מחויבות פומבית ברורה מצד האפיפיור, בעוד העבודה המתמשכת של הדיאלוג נשארה בידי האנשים והמוסדות האחראים לשמר אותו בחיי היומיום ובמפגשים הבאים בין הקהילות.

לאו סיים בתודה, בהבטחה להתפלל ובברכה העברית שלום. אחרי נאום שהזכיר עשרות שנות קשר, הסיום החזיר את תשומת הלב אל האורחים עצמם. התוצאה המיידית הייתה אישור מחודש לכך שידידות עם יהודים והתנגדות לאנטישמיות הן אחריות מתמשכת של הכנסייה, ולא מחויבות שמסתיימת בתום ביקור רשמי אחד.