איך המילים שלנו עוזרות לאויבי ישראל לנצח בחזית השמינית

איזנקוט דיבר על "טרור יהודי". הפועל שפתח את הדיווח בירדן מלמד מה קורה לוויכוח ישראלי כשהוא יוצא לחו"ל.
ב-22 בנובמבר כינה גדי איזנקוט את ההצתות שאירעו במהלך הלילה ביהודה ושומרון "טרור יהודי" ודרש לעצור את האחראים. בשעות הצהריים כבר הופיעו שתי המילים האלה בכותרת בערבית של סוכנות הידיעות הירדנית הרשמית פטרה. מה שתפס את עיניי היה דווקא הפועל שפתח את הידיעה. לקורא הירדני נאמר שהרמטכ"ל לשעבר הודה בכך.
בפועל האחד הזה טמון הקושי של ישראל בחזית השמינית, המאבק על האופן שבו העולם רואה אותנו. איזנקוט דרש מממשלת ישראל לפעול. מעבר לירדן קיבלו דבריו משקל של הודאה ישראלית. מי שמבקש לבסס טענה נגד ישראל יכול מעתה להסתמך על דבריו של מי שפיקד על צה"ל.
למי שמכוניתו הוצתה מגיע צדק. כתבי רויטרס ראו כלי רכב שרופים וכתובות גרפיטי ליד רמאללה. משטרת ישראל פתחה בחקירה. איתור המציתים והעמדתם לדין יועילו למשפחות שנפגעו יותר מכל ויכוח על כותרת. לכותרת יש חשיבות מסיבה אחרת. היא קובעת על מי עוד תוטל האשמה.
כשאשמה שמוטחת בישראל יוצאת לחו"ל
כבר עשרות שנים ישראל משיבה לדיווחים כוזבים בבירור העובדות ובפרסומן. מאז 7 באוקטובר 2023 נחשפה במלוא עוצמתה החולשה שבדרך הזאת. לשתף סרטון לוקח שניות. לבדוק מי מופיע בו ומה קרה לפני שהמצלמה התחילה לצלם לוקח יותר זמן. מי שקרא את ההאשמה בטלפון בארוחת הבוקר אולי לא ייתקל בתיקון לעולם. החשש שלי הוא שהרושם שייוותר אצלו מישראל יגרום לאורך זמן נזק גדול יותר מתבוסה בשדה הקרב.
"אידיוט שימושי" הוא מי שמשרת את האינטרסים של הצד השני בלי להבין זאת. בעיניי ההגדרה מתאימה גם למי שכבר ראה איך משתמשים בדבריו נגד ישראל וממשיך מכוח ההרגל. יש אולי גם מי שמעוניין בנזק, מתוך ביטחון שיצליח לכוון אותו אל יריב פוליטי. מרגע שההאשמה יוצאת מישראל, מי שהשמיע אותה כבר לא קובע על מי היא תיפול.
גינוי חריף יותר לא מזכה אותנו בהערכה
יש ישראלים שמאמינים שככל שנגנה את עצמנו בחריפות רבה יותר, כך העולם יעריך יותר את הנכונות שלנו לבוא חשבון עם עצמנו. בספטמבר 2025 פרסמה ועדת חקירה של האו"ם האשמות גורפות נגד ישראל בשל המלחמה בעזה. ישראל דחתה את הקביעה. מדובר במסקנה של ועדת חקירה, ואין לה מעמד של פסק דין. חשבו כיצד נשמע גינוי נוסף מפי ישראלי באוזני קורא שכבר מקבל את ההאשמות האלה. את מה שאנו רואים כעדות למצפון שלנו הוא עלול לקרוא כאישור לאשמתנו.
מי נושא באחריות למעשה?
מה הולך לאיבוד כשהביטוי "טרור יהודי" נעשה כינוי גורף? אחרי הסכמי אוסלו שלח חמאס מחבלים מתאבדים לאוטובוסים בישראל. ב-7 באוקטובר חדרו מחבליו ליישובים ישראליים כדי לרצוח אזרחים ולקחת בני ערובה. כשאותה מילה משמשת לתיאור איום שרוסס על קיר, הצתת מכונית וטבח במשפחות, קשה ללמוד ממנה מה בעצם קרה. בינתיים, מי שמכנה את הטבח שביצע חמאס "התנגדות" מעניק למבצעיו מילה נוחה בהרבה.
אם אדם מצית בית שיושביו נמצאים בו, חייהם של היושבים בבית צריכים לעמוד במרכז הסיפור. ספרו מה עשה המצית ומה מלמדות הראיות על כוונתו. חובה למצות עימו את הדין. הצמדת התואר "יהודי" לפשע שלו מקלה על מי שרוצה לגלגל את האשמה לפתחם של זרים גמורים. מישהו באמת חושב שאנטישמי שרואה דגל ישראל ברחוב באירופה טורח לברר אם מי שנושא אותו הצביע לבנימין נתניהו או לגדי איזנקוט?
חשבו על ויויאן סילבר, שהסיעה חולים מעזה לבתי חולים בישראל. מחבלי חמאס רצחו אותה בביתה בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. ההשקפות הפוליטיות שעיצבו את חייה לא הגנו עליה באותו בוקר.
להשאיר את האשמה במקום שבו הראיות מציבות אותה
למשפחות שהתעוררו וגילו שהמכוניות שלהן עולות באש מגיעה תשובה לשאלה מי עשה זאת. אנחנו חייבים זה לזה מידה של ערבות הדדית שתאפשר להטיל את האשמה על מי שהראיות מצביעות עליו. מצאו את המציתים. עקבו אחרי התיקים שלהם בבית המשפט. תנו לעולם לראות מה ישראל עושה למען הנפגעים אחרי שהפוליטיקאים מסיימים לדבר.



