הדרוזים בישראל מראים מדוע הנאמנות צריכה להימשך גם אחרי הבחירות

מסורת השירות של הדרוזים בישראל מלמדת לקח חד: מחויבות למדינה יכולה לעמוד גם באכזבה פוליטית, במחלוקת חריפה ובדרישה לשינוי.

בחירות קובעות מי ינהל את המדינה. הן לא אמורות לקבוע אם המדינה עדיין ראויה למחויבות שלכם. את ההבחנה הזאת אני מעריך במסורת השירות ארוכת השנים של הדרוזים בישראל: הנאמנות לישראל מגיעה אל מעבר לפוליטיקאים שמנהיגים אותה באופן זמני. מי שמתנה את השייכות למדינה בניצחון המפלגה המועדפת עליו מציב רף נמוך בהרבה.

מדינה משותפת, דעות פוליטיות שונות

הדרוזים הם מיעוט דתי דובר ערבית, בעל אמונה מונותאיסטית ייחודית. קהילות דרוזיות חיות בכמה מדינות, ובהן סוריה ולבנון, ולכל אחת היסטוריה פוליטית וזיקות משלה. גם בישראל וברמת הגולן הזהויות אינן אחידות: רבים מדרוזי הגולן הזדהו לאורך השנים כסורים. המסורת הנדונה כאן נוגעת לחיים האזרחיים של הדרוזים הישראלים, ובייחוד לקהילות הגליל והכרמל.

זוהי מסורת, ולא טענה שכל אדם חושב בדיוק כמו שכנו. הערכה מאבדת את משמעותה כשהיא הופכת בני אדם לסמלים ומתעלמת מהמחלוקות ביניהם.

לפי צה"ל, שירות החובה לגברים דרוזים החל ב-1956 בעקבות בקשות של מנהיגי העדה. הקשר המוסדי הזה נשמר גם כשהממשלות התחלפו. חשיבותו נעוצה באחריות למדינה ולאנשיה, ולא בתמיכה בקואליציה מסוימת.

לשירות יש שמות ומשמעות ממשית

קחו את סא"ל סלמאן חבקה, מיאנוח-ג'ת, מפקד גדוד 53 בחטיבת השריון 188. הוא נלחם במחבלי חמאס בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר 2023. בהמשך תיעד צה"ל את הסיוע שהעניק ללוחמי גולני במהלך הקרבות בצפון רצועת עזה. הוא נפל שם ב-2 בנובמבר, בן 33. אלה מעשים ממשיים של קבלת אחריות, שמחירם ומשמעותם חורגים מכל סיסמת בחירות.

השירות הציבורי נמשך גם מחוץ לשדה הקרב. ד"ר סלמאן זרקא השלים 25 שנות שירות בחיל הרפואה של צה"ל לפני שהתמנה ב-2014 למנהל המרכז הרפואי זיו בצפת, והיה לרופא הדרוזי הראשון שעמד בראש בית חולים בישראל. מסלולו חיבר בין הרפואה הצבאית למערכת הבריאות האזרחית.

גם השתתפות פוליטית היא ביטוי לשייכות. ר'דיר כמאל מריח נכנסה לכנסת באפריל 2019 כאישה הדרוזית הראשונה בתולדותיה. הסוכנות היהודית מתארת את פעילותה לקידום נשים, בענייני פנים ובמאבק בפשיעה בחברה הערבית. בהמשך הייתה לשליחה הדרוזית הראשונה של הסוכנות ושירתה בוושינגטון.

הגנה על אזרחים, טיפול בחולים, חקיקה וייצוג ישראל בחו"ל הם דרכים שונות לקבל אחריות על אותו עתיד משותף.

גם מחלוקת יכולה לבטא שייכות

אחת ההמחשות הברורות לכך שנאמנות אינה מחייבת הסכמה פוליטית ניתנה ב-4 באוגוסט 2018. רבבות התכנסו בכיכר רבין בתל אביב להפגנה בהובלת העדה הדרוזית נגד חוק הלאום. רויטרס תיארה מפגינים שנשאו דגלי ישראל ודגלי העדה הדרוזית ודרשו לבטל את החוק.

זו הייתה התנגדות מהותית. מבקרים דרוזים סברו שהחוק אינו מכיר במעמדם השווה במדינה. המנהיג הרוחני, השייח' מואפק טריף, אמר בעצרת: "למרות נאמנותנו הבלתי מוגבלת למדינה, המדינה אינה רואה בנו שווים".

האמירה הזאת חיברה נאמנות ותחושת עוול במשפט אחד. הדרישה הייתה שהמדינה תכבד קשר שאזרחיה כבר מתייחסים אליו ברצינות.

בעיניי, הדבר מחזק את הטיעון בעד מחויבות מתמשכת. אזרחים יכולים להתנגד לחקיקה, לארגן הפגנות ולדרוש מנהיגות אחרת דווקא משום שהם רואים במדינה את ביתם. נאמנות שאינה מאפשרת ביקורת מעניקה לפוליטיקאים סמכות על הזהות הלאומית שהם מעולם לא הרוויחו.

המחויבות פועלת בשני הכיוונים. מדינה צריכה להשיב לטענות אזרחיה בהגינות ובמעשים. הערכה לשירותם של הדרוזים אינה תחליף להתייחסות רצינית לדאגותיהם.

כשהשייכות הופכת למותנית

בדיווח מ-20 באוקטובר 2026 תיאר אתר סרוגים חילופי דברים ברדיו גלי ישראל, שבהם אמר הטייס בדימוס גיא פורן שלא יוכל להמשיך לחיות בישראל אם בנימין נתניהו יישאר ראש הממשלה אחרי כל מה שהמדינה עברה. פורן גם אמר במפורש שיקבל את תוצאות הבחירות, והסביר את עמדתו בסבל אישי ובמחלוקת על הכיוון שאליו המדינה הולכת.

האמירה אינה מוחקת את שירותו. גם מחשבה על הגירה אינה הופכת אדם אוטומטית לחסר נאמנות. משפחות עוברות מדינה מטעמי ביטחון, עבודה, בריאות ואינספור סיבות אישיות; ישראלים בחו"ל יכולים לשמור על מחויבות עמוקה למולדתם.

הביקורת נוגעת לרעיון שהפסד פוליטי אמור לסיים את הנכונות להיות שותף לעתיד המדינה. כשאדם מתנה בפומבי את הישארותו בניצחון המחנה שלו, הוא מעניק לממשלה היריבה כוח עצום על תחושת השייכות שלו עצמו.

פתק שלא הביא לניצחון אינו מבטל אזרחות, אחריות או יכולת להתארגן למען שינוי.

האחריות נשארת גם אחרי ההצבעה

מה שראוי להערכה בדוגמה שמציבים הדרוזים בישראל הוא היכולת לשלב תרומה ומחלוקת. זהו רף תובעני לכולם: להישאר מעורבים, לדרוש יחס הוגן ולהמשיך לבנות את המדינה גם כשהנהגתה מאכזבת.

הרף הזה חל על כל המחנות הפוליטיים. ניצחון בבחירות מעניק סמכות למשול, לא בעלות על ישראל. הפסד משאיר לאזרחים קול, חלק בעתיד המשותף ועבודה לעשות.

ממשלות מכהנות. ישראל נשארת הבית.