ישראל זקוקה לחוקה שתבטיח את עתידה כמדינה יהודית
צביונה היהודי והציוני של ישראל זקוק להגנה חוקתית יציבה. גם האזרחות צריכה לבטא מחויבות ברורה: זכויות מובטחות, חובות מוגדרות ונאמנות למדינה שהאזרחים שותפים לקביעת עתידה.
על המדינה לאמץ חוקה מלאה ורשמית שתגן באופן מחייב על צביונה היהודי והציוני. עקרונות היסוד האלה צריכים לחייב ממשלות, מחוקקים ושופטים כאחד. ניצחון בבחירות, הסכם קואליציוני או פרשנות שיפוטית אינם צריכים לאפשר לעקוף אותם.
אותה חוקה חייבת להגדיר גם מה דורשת האזרחות. המדינה מחויבת להעניק לאזרחיה זכויות והגנה. האזרחים, מצדם, צריכים להצהיר אמונים למדינת ישראל. מי שאינו מוכן לקבל על עצמו את המחויבות הזאת לא צריך להיות זכאי לאזרחות ישראלית או לזכות להצביע בבחירות לכנסת.
העקרונות האלה קשורים זה בזה. חוקה צריכה לקבוע גם את אופייה של המדינה וגם את התנאים להשתייכות אליה.
להשלים את התשתית החוקתית
לישראל כבר יש חוקי יסוד בעלי מעמד חוקתי. חוק יסוד הלאום משנת 2018 מעגן את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. חוקה מלאה ורשמית תוכל לרכז את היסודות האלה במסגרת כוללת, עם הגנות ברורות וכללים שיחייבו את כל רשויות השלטון.
המסגרת הזאת צריכה להבטיח במפורש את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית לאומית ואת ייעודה הציוני של ישראל כביתו הלאומי. עליה להבטיח גם זכויות פרט, חופש דת ושוויון בפני החוק.
עיגון המחויבויות האלה באותו מסמך יבהיר את ההסכמה החוקתית: ישראל תגן על זהותה הלאומית, ובמקביל תגדיר באופן מחייב את הזכויות שהיא חייבת להבטיח לאזרחיה.
אף אחת מהמחויבויות האלה אינה צריכה להיות תלויה בהעדפותיהם של מי שמכהנים בשלטון באותה עת.
הבחירות מחליפות ממשלות, לא את ייעודה של המדינה
לבוחרים צריכה להיות אפשרות להחליף מנהיגים, לדחות מדיניות ולדרוש כיוון אחר. החירות הזאת היא שמעניקה לבחירות את משמעותן. מכאן לא נובע שכל רוב בכנסת צריך להיות רשאי לעצב מחדש את צביונה הבסיסי של המדינה.
החוקה צריכה לסמן את הגבול הזה.
חקיקה רגילה וצעדי חירום לא צריכים להיות מסוגלים לגבור על הוראות הליבה שלה. שינויים מהותיים צריכים לדרוש הסכמה רחבה בכנסת ואישור ציבורי, כך ששינוי חוקתי יהיה החלטה לאומית שקולה.
לבתי המשפט יהיה תפקיד חיוני באכיפת ההסכמה הזאת. לצד סמכותם צריכה לעמוד חובה לכבד את הוראותיה המפורשות. פרשנות אינה יכולה להפוך לאמצעי לביטול הגנות שהחוקה קובעת במפורש.
אותה מגבלה צריכה לחול על ממשלה הטוענת למנדט מהבוחר ועל בית משפט המפעיל סמכות חוקתית.
אזרחות צריכה לבטא מחויבות הדדית
זכויות זקוקות למוסדות המסוגלים להגן עליהן. קיומם של המוסדות האלה תלוי בנכונותם של אנשים לקבל על עצמם חובות כלפי החברה שהם משרתים.
לכן החוקה צריכה לתת תוכן ממשי לאחריות האזרחית. ציות לחוק, תשלום מסים כחוק ותרומה במסגרת הוגנת של שירות צבאי או אזרחי צריכים להיות חלק מהדיון, לצד התאמות ראויות לנסיבות אישיות.
הצהרת אמונים תבטא את המחויבות שבבסיס החובות האלה.
מי שמבקש להיות שותף לקביעת עתידה הלאומי של ישראל צריך להיות מוכן להצהיר על נאמנותו לה. לסירוב צריכה להיות תוצאה מוגדרת בכל הנוגע לזכאות לאזרחות ולזכות ההצבעה בבחירות לכנסת.
זוהי הצעה לשינוי חוקתי. יש לנסח את דרישותיה בגלוי ובמדויק, כדי שכל אדם יוכל להבין מה הוא נדרש לקבל על עצמו ומה משמעות הסירוב.
נאמנות לישראל מאפשרת גם התנגדות נחרצת לממשלה
אסור לבלבל בין נאמנות למדינה לבין ציות לראש ממשלה.
אזרח צריך להיות חופשי לפעול נגד הממשלה, לבקר החלטות של הצבא, להתנגד לחקיקה ולדרוש את התפטרותו של מנהיג. אף אחת מהפעולות האלה, כשלעצמה, אינה סותרת נאמנות למדינה.
ההצהרה צריכה להתייחס לישראל ולסדר החוקתי שלה. אין לכלול בה מחויבות למפלגה, לפוליטיקאי או לאידאולוגיה של השלטון.
ההבחנה הזאת חייבת להיות ניתנת לאכיפה. אחרת, דרישת נאמנות עלולה להפוך לכלי שמגן על בעלי השררה מפני מתנגדיהם.
אותו מבחן צריך לחול על יהודים ועל מי שאינם יהודים. מוצא, דת, שפה ורקע משפחתי אינם קובעים אם אדם מקבל על עצמו מחויבות אזרחית. השאלה הרלוונטית היא מה אותו אדם מוכן להצהיר.
לקבוע דרישה ברורה שאפשר לאכוף בהגינות
כלל אזרחות בעל השלכות כה משמעותיות אינו יכול להישען על שיקול דעתו האישי של שר. החוקה צריכה לקבוע את נוסח ההצהרה, מתי בגירים נדרשים למסור אותה ומהו ההליך במקרה של סירוב.
החלת הדרישה על אזרחים קיימים תחייב הוראות מעבר מפורשות שיתייחסו למעמדם של ילדים, לנסיבות אישיות ולמצבים של היעדר אזרחות. החלטות הפוגעות במעמדו של אדם צריכות לחייב הודעה מראש, שימוע ואפשרות לערער בפני ערכאה עצמאית.
ההגנות האלה ישרתו את מטרתה המרכזית של ההצעה: לקבוע כללים יציבים שגם בעלי הכוח חייבים לציית להם.
ישראל זקוקה להסדר חוקתי חזק דיו כדי להגן על יסודותיה היהודיים והציוניים, וברור דיו כדי להגדיר מהי אזרחות. המדינה צריכה להבטיח את זכויות אזרחיה. עליה גם לדרוש את נאמנותם.
