מועתז עזאיזה אמר שלמשפחתו לא היו קשרים לחמאס. הרישומים מראים ששני קרובים הורשעו בטרור

טענה שהשמיע צלם העיתונות העזתי הבולט מועתז עזאיזה על קרוביו שנהרגו בתחילת המלחמה בעזה עומדת לבחינה מחודשת, לאחר שחוקרים זיהו שניים מההרוגים כאחים שישבו עשרות שנים בבתי כלא בישראל בעקבות פיגוע רימונים קטלני ב-1986 ליד הכותל המערבי בירושלים.

חשיבות הממצא נובעת בחלקה מהדברים שעזאיזה אמר בפועל. בריאיון ל-The New Arab בנובמבר 2023, לאחר שתיאר את מותם של בני משפחתו המורחבת, אמר עזאיזה שלאיש ממשפחתו לא היה קשר לחמאס. הוא אמר גם שהוא עצמו אינו קשור לחמאס.

במובנה המילולי, האמירה על חמאס עשויה הייתה להיות מדויקת. שני הגברים שזוהו במחקר מאוחר יותר לא תוארו כפעילי חמאס. אבל האמירה השמיטה הקשר משמעותי: שני קרובים שנהרגו באותו אירוע ב-12 באוקטובר 2023 נכלאו בעבר בגין טרור.

החשיפה מגיעה ברגע רגיש במיוחד עבור עזאיזה, לאחר שתיאר לאחרונה בעצמו כיצד עיתונאים בעזה הסתירו מידע או סיננו אותו.

שני אחים שנהרגו בבית משפחת עזאיזה

מחקר שפרסם HonestReporting ב-24 בספטמבר, תוך מתן קרדיט ליועצת התקשורת לזלי קג'ומוביץ, זיהה שניים מההרוגים כאחים טארק דאוד מוסטפא אל-חליסי ועבד א-נאצר דאוד מוסטפא אל-חליסי.

אפשר לקשור את הזיהוי באופן עצמאי לרישומים פלסטיניים.

מאגר הרוגים בעזה מציין ששני הגברים נהרגו ב-12 באוקטובר 2023 בבית של משפחת עזאיזה בדיר אל-בלח. גילו של עבד א-נאצר אל-חליסי מצוין כ-64 ושל טארק אל-חליסי כ-57.

לאחים הייתה היסטוריה מוקדמת בהרבה.

ברישומי האסירים של סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית ופא, השניים מופיעים כתושבי מזרח ירושלים שנעצרו באוקטובר 1986 וריצו מאסרי עולם. רישום נפרד של ופא מאשר ששניהם שוחררו ב-18 באוקטובר 2011 במסגרת עסקת חילופי האסירים לשחרור גלעד שליט והועברו לעזה.

התאריכים חשובים משום שהם מובילים ישירות לאחד הפיגועים הקטלניים ביותר בירושלים באותה תקופה.

פיגוע הרימונים ליד הכותל ב-1986

ב-15 באוקטובר 1986 הושלכו רימונים לעבר חיילים ישראלים ובני משפחותיהם ליד הכותל המערבי, לאחר טקס השבעה של חטיבת גבעתי.

דב פורת, בן 46 ואביו של חייל, נהרג. לפי דיווחים מאותה עת, 69 בני אדם נפצעו.

מקורות מחקר ישראליים מזהים את נאצר וטארק חליסי כחברים בחוליה שביצעה את הפיגוע. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מציין שהאחים, מסילוואן שבמזרח ירושלים, נעצרו זמן קצר לאחר מכן בידי השב"כ. גם מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם מאיר עמית מזהה את האחים כמשתתפים בפיגוע הרימונים ומציין שנידונו למאסרי עולם לפני ששוחררו בעסקת שליט.

השיוך הארגוני ברור פחות מהמעורבות בפיגוע עצמו. HonestReporting מציין שהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני היה בין הארגונים שקיבלו אחריות, בעוד שבהודעה דיפלומטית ישראלית לאו"ם נאמר שהחשודים גויסו בידי פת"ח ואומנו בירדן.

ברישומי האסירים הזמינים אין מחלוקת על כך ששני האחים ריצו מאסרי עולם בעקבות מעצרים שבוצעו מיד אחרי הפיגוע באוקטובר 1986, וששניהם נמנו עם האסירים ששוחררו ב-2011.

ההבחנה שעזאיזה לא עשה

כאן נוצרת הבחנה חשובה.

טענתו של עזאיזה מ-2023 התייחסה במפורש לחמאס. ראיות לכך ששני קרובים נכלאו בגין פיגוע שמקורות שונים קשרו לפת"ח או לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני אינן מוכיחות כשלעצמן שהאמירה שלו על חמאס הייתה שקרית.

עם זאת, הן משנות את ההקשר שבו קוראים היו מבינים באופן סביר את האמירה.

מי שקורא שלקרוביו שנהרגו לא היה קשר לחמאס יכול בקלות להבין זאת כהבטחה שבני המשפחה שנהרגו בתקיפה לא היו מעורבים בטרור או בארגונים פלסטיניים חמושים. ההיסטוריה של האחים אל-חליסי מראה שהמסקנה הרחבה הזאת הייתה שגויה.

בנוסף, במקורות שנבדקו לצורך הכתבה אין ראיות פומביות מבוססות שמסבירות מדוע בית משפחת עזאיזה הותקף ב-12 באוקטובר 2023. לכן אין להציג את נוכחות האחים אל-חליסי כהוכחה שהם היו יעד התקיפה או שנוכחותם גרמה לה. גם HonestReporting מציין שהסיבה להרס הבית עדיין אינה ידועה.

ההסתייגות הזאת חשובה. כך גם המידע שעזאיזה השמיט.

דיון רחב יותר במה שעזאיזה בחר לא להראות

הממצא זכה לתשומת לב נוספת משום שעזאיזה תיאר לאחרונה מקרים אחרים שבהם מידע הוסתר במכוון.

בריאיון ארוך בפודקאסט "תקארב" של אחמד ביקאווי ב-3 בספטמבר 2026, אמר עזאיזה שצילם חטופים ישראלים מוכים לאחר שהובאו לעזה ב-7 באוקטובר 2023, אך לא פרסם את התיעוד.

לדבריו, הוא חשש שישראל תשתמש בהקלטות כדי לזהות את הפלסטינים שנראו בסרטונים. כמה דיווחים שעסקו בריאיון ציטטו אותו כאומר שלא רצה להיות אחראי בעקיפין למותם של אותם אנשים.

הוא תיאר גם סביבה שבה עיתונאים פלסטינים הסיטו לעיתים את המצלמות כשעזתים מתחו ביקורת על חמאס.

בחלק אחר של אותו ריאיון דיבר עזאיזה על קבוצת עיתונאים בשם SMART, שאותה תיאר כשייכת לחמאס וככוללת עיתונאים מכל רחבי עזה. בהמשך מצא HonestReporting דיווחים פלסטיניים מוקדמים שתיעדו את מרכז המדיה סמארט ברפיח ואת מעורבותו בתיאום פעילות תקשורתית, אם כי האופי המדויק והיקף השליטה של חמאס בעיתונאים עדיין מחייבים בדיקה נוספת.

עזאיזה דחה חלק מהסיקור סביב הריאיון. בתגובה מ-20 בספטמבר אמר שישראל ותומכיה סילפו את דבריו, תרגמו אותם באופן לקוי והוציאו אותם מהקשרם.

מדוע הממצא על האחים אל-חליסי חשוב

לכן השאלה רחבה יותר מהשאלה אם עזאיזה יכול היה לומר מבחינה טכנית שלקרוביו לא היה קשר לחמאס.

עיתונות תלויה גם בהקשר.

כאשר מקור אומר לקהל בינלאומי שלקרובים שנהרגו בתקיפה לא היו קשרים לחמאס, אך אינו מזכיר ששניים מהם ריצו כ-25 שנה מתוך מאסרי עולם בגין פיגוע טרור קטלני, המידע שהושמט משנה מהותית את הסיפור שהקוראים מתבקשים להבין.

משקלו גדל כשבוחנים אותו לצד תיאוריו האחרונים של עזאיזה עצמו על הסתרת תיעוד, הגנה על זהותם של מי שהיו מעורבים בהתעללות בחטופים ישראלים ועבודה בסביבה תקשורתית שבה חומר מזיק מבחינה פוליטית עלול שלא להתפרסם.

אף אחת מהעובדות האלה אינה קובעת מדוע בית משפחת עזאיזה הותקף ב-2023. גם הרשעותיהם של שני בני משפחה אינן מעבירות אחריות לאחרים שנהרגו לצדם.

אבל הן ממחישות מדוע טענות המגיעות מסביבת מידע הנתונה לפיקוח הדוק בזמן מלחמה דורשות יותר מחזרה עליהן. לפעמים החלק החשוב ביותר בסיפור אינו משפט שקרי.

אלא העובדה שנותרה מחוץ לפריים.