נאס דיילי, יוצר התוכן הערבי הישראלי: "יש בעיות יסוד בתרבות שלי"

נוסייר יאסין הגן על אזרחותו הישראלית, ובהמשך התעמת עם מבקר על קיצוניות דתית ועל ההתנגדות שניצבת בפני מי שמנסים להתמודד איתה בתוך הקהילות שלהם.

נוסייר יאסין, יוצר התוכן הערבי הישראלי שמאחורי נאס דיילי, התעמת בפומבי עם מבקר סביב קיצוניות דתית בתרבותו. הוא הזהיר מפני שימוש בטקסטים דתיים עתיקים להצדקת הרג והאשים אנשים מחוץ לקהילה בהפרעה למאמצים להתמודד עם הבעיה.

דבריו נאמרו בחילופי דברים ברשת X שנפתחו בהצהרה: "אני מרגיש בר מזל להיות ישראלי". משם התפתח ויכוח על זכויות פוליטיות, אמפתיה והשאלה אם הגנה על קהילה צריכה לכלול גם התמודדות עם רעיונות הרסניים בתוכה.

חילופי הדברים החלו באזרחות הישראלית

בפוסט המקורי הצביע יאסין על יכולתם של אזרחים ערבים בישראל להצביע, והעמיד אותה מול התנאים הפוליטיים שבהם חיים פלסטינים במקומות אחרים באזור.

שאיאל בן-אפרים השיב: "אתה זוכה להצביע ושיתעלמו ממך. זו זכות יתר".

יאסין הגיב ואמר לו להפנות את "האמפתיה האובדנית" שלו למקום אחר. בן-אפרים שאל בתגובה מה אובדני באמפתיה לבני עמו של יאסין, ודרש ממנו לפרט.

תשובתו של יאסין העבירה את הדיון מזכויות הצבעה לאמונות ולבעיות התרבותיות שלדעתו צריך להתמודד איתן.

"אנשים כמוך מונעים מאיתנו לתקן אותן"

יאסין כתב:

"אני אומר לך את זה בפומבי, בתקווה שגם אחרים יראו. תן לאנשים שלי מספיק חופש, והם יסתמכו על טקסטים דתיים עתיקים כדי להרוג אותך, פשוטו כמשמעו. אל תהיה כל כך תמים, יש בעיות יסוד בתרבות שלי, ואנשים כמוך מונעים מאיתנו לתקן אותן."

בתשובה הזאת יש שתי האשמות הקשורות זו לזו. יאסין הזהיר מפני הצדקות דתיות לאלימות בתוך תרבותו. הוא גם האשים את בן שיחו בכך שהוא מקשה על הטיפול בבעיות האלה.

מי שמנסים לקרוא תיגר על קיצוניות בקהילות שלהם עלולים למצוא את עצמם מתווכחים עם אנשים מבחוץ, שרואים בביקורת הזאת דבר שצריך לדחות או להתגונן מפניו. יאסין התנגד במפורש למה שראה כתגובה מסוג זה.

צריך לאפשר לביקורת מבפנים להישמע

אמפתיה צריכה להשאיר מקום לעדויות לא נוחות מצד האנשים שהיא מבקשת לתמוך בהם. כשאדם מצביע על הסתה דתית או על האדרת אלימות בתוך קהילתו, תוכן הביקורת ראוי לבחינה.

טקסטים דתיים אינם מפרשים או אוכפים את עצמם. אנשים, מוסדות ותנועות פוליטיות מחליטים כיצד ללמד אותם ואם להסתמך עליהם כדי להצדיק כפייה או אלימות. אפשר וצריך לבחון את ההחלטות האלה.

הבחינה צריכה להתמקד בתורות, בפרשנויות ובתנועות מסוימות, ולהטיל אחריות על מי שמקדמים אלימות או מבצעים אותה. עליה גם להגן על יכולתם של ערבים, מוסלמים ופלסטינים להתנגד לרעיונות כאלה בלי שיוצגו כמי שאינם נאמנים לקהילתם בשל כך.

חירות פלסטינית חייבת לכלול חירות מקיצוניות

כשמיישמים את העיקרון הזה על חמאס, פירושו תמיכה בזכותם של פלסטינים לדחות את התנועה, את אלימותה ואת הדרישות שהיא מציבה לעתידם. הכינוי "התנגדות" לטרור לעולם אינו צריך להעניק לו חסינות מביקורת.

חירות פלסטינית צריכה לכלול חירות מהפחדה דתית, חירות לדחות הסתה אנטישמית וחירות לחתור לדו-קיום. החירויות האלה צריכות להיות חלק מכל דיון רציני במשמעות התמיכה בפלסטינים.

זכויות פוליטיות חשובות. כך גם היכולת להתנגד למי שמבקשים להשתמש בכוח פוליטי או דתי כדי לאיים על חייהם של אחרים. דיון בחירות שמתעלם מהסוגיה השנייה משאיר בעיה מרכזית ללא מענה.

אנשים שמוכנים להתמודד עם קיצוניות בתוך הקהילות שלהם ראויים למרחב שבו יוכלו לעשות זאת. תמיכה בהם היא חלק מהתמיכה בעתיד בטוח יותר לקהילות האלה.