אורי קורליאנצ'יק: הכירו את הסופר הישראלי שמשמיע קול למען ישראל ב-X
כששואלים את אורי קורליאנצ'יק כיצד הרקע הסובייטי שלו עיצב את יחסו לישראל, הוא מצביע על דברים שרבים כמעט אינם מבחינים בהם: מגוון המוצרים בחנויות, הספרים שאפשר לקרוא, הסרטים שמחכים לצפייה.
הסופר הישראלי שמאחורי @VerminusM מוכר לעוקביו בזכות הוויכוחים שלו על ישראל. אבל כשהוא נשאל מה הוא מעריך במדינה, הוא מתחיל בהנאות הפשוטות שבאפשרות לבחור.
״אני חושב שזה גרם לי להעריך הרבה דברים שצברים מקבלים כמובנים מאליהם״, הוא אומר, ומתייחס לישראלים שנולדו בארץ.
״כולם נולדו לעולם צבעוני, אבל אני נולדתי לעולם בשחור ולבן, ולכן אני אף פעם לא מקבל את הצבע כמובן מאליו״.
קורליאנצ'יק נולד בברית המועצות ב-1985 ועבר לישראל ב-1989. בביוגרפיה שלו כסופר הוא מונה את החוויה הזאת לצד שתי השפעות נוספות על דמיונו: טיולים רגליים ברחבי הארץ ויצירת הרפתקאות עם האנשים שמשחקים במשחקיו.
השילוב הזה מעניק לו שפע של חומר. עבודתו משתרעת על סיפורת, פנטזיה ומשחקי תפקידים, ואילו הפוסטים שלו מביאים את דעותיו לקהל שאולי מעולם לא פתח אחד מספריו.
בריאיון בכתב ל-Israel News Pulse הוא מסביר כיצד העולמות האלה מתחברים, מדוע 7 באוקטובר הקשיח את קולו ומה יכול ההומור להשיג כשוויכוח רציני אינו מתקדם לשום מקום.
מעבר לוויכוחים
שאלת הפתיחה שלנו הקשתה על קורליאנצ'יק יותר משציפה: מה יפתיע את העוקבים שלך לגלות עליך?
״השאלה הזאת הייתה קשה באופן מפתיע, כי אני בעצם משתף כל היבט בחיים שלי ברשת״.
לדבריו, אנשים מניחים לפעמים שהוא מסתיר את חייו. ההערכה שלו שונה למדי: ״אין לי באמת חיים פרטיים״.
הגבול שהוא כן מציב נוגע לאנשים אחרים. הוא שומר אירועים לעצמו כאשר פרסומם עלול לפגוע בפרטיותם של חברים או בני משפחה. נכונותו לחשוף את חייו אינה מעניקה לו, לשיטתו, רשות לחשוף את חייהם.
ובכל זאת, תחום עניין אחד עלול ללכת לאיבוד מאחורי הוויכוחים הפוליטיים.
״אני מרותק לכל התרבויות האנושיות, לפולקלור ולהיסטוריה״, הוא אומר.
הוא מכיר בכך שההתמקדות שלו בישראל וביהודים עלולה ליצור רושם של הסתגרות. הוא מתאר את עצמו כ״רב-תרבותי ופלורליסטי מאוד״, ובה בעת דוחה את מה שהוא מכנה ״האמפתיה האובדנית״ שנקשרה לרעיונות האלה בשנים האחרונות.
תשובתו מחזיקה בשתי העמדות יחד. הסקרנות כלפי תרבויות אחרות היא חלק מהאופן שבו הוא מתאר את עצמו; כך גם הנחישות להגן על תרבותו שלו. קוראים שמחפשים את הדחף הראשון יכולים למצוא אותו לאורך יצירתו הספרותית.
ישראל בעיניו של מספר סיפורים
הרבה לפני הריאיון הזה, קורליאנצ'יק כבר הפך מקומות שביקר בהם לזירות של הרפתקאות דמיוניות.
במאמר מ-2015 על יצירת הספר Tales from an Israeli Storyteller, הוא תיאר כיצד שב מטיולים באתרי טבע או באתרים היסטוריים והמציא עליהם סיפורים. חלקם פורסמו בכתבי עת. אחרים הניחו את היסודות להרפתקאות במשחקי תפקידים. עד שהחליט לכנס אותם לאוסף, חלק ניכר מהכתיבה כבר היה קיים.
התוצאה הייתה קובץ מאויר של עשרים סיפורים קצרים הנטועים במקומות אמיתיים. הפנטזיה שבו צומחת מן הנוף: יצורים, אגדות ומפגשים בלתי צפויים מעניקים למקומות מוכרים חיים אחרים.
תיאורי ספריו מספקים טעימה מהדמויות שהקוראים צפויים לפגוש. גולם מטריד את יוצרו. אלת נחשים הודית נוסעת לירושלים. ביצירה אחרת שלו, נסיכה שמגיעה למסיבה על כוכב לכת זעיר ומרוחק מגלה שהיא עומדת למכירה פומבית ועליה לארגן את הצלתה בעצמה. העלילה האחרונה הזאת שייכת לרומן המדע הבדיוני שלו, Noblesse Oblige.
לדמיון הזה יש גם צד מעשי. קורליאנצ'יק כתב עבור חברות משחקי תפקידים, ובהן Wizards of the Coast, Paizo ו-Mongoose. עבודתו כללה גם הנחיית מפגשי מבוכים ודרקונים לילדים ולבני נוער בבתי ספר ובמרכזים קהילתיים.
כתיבת משחק וכתיבת סיפור הציבו אתגרים שונים, כפי שהסביר במאמר מ-2015. כותב משחק יכול לבנות מכשולים ולהשאיר לשחקנים להמציא דרך להיחלץ מהם. כותב סיפורת צריך להבין מה מתרחש בשני הצדדים.
הוא גם נזכר כיצד שכתב סיפורים כדי למנוע מהרקע הפוליטי שלהם להשתלט על העלילה. הוא רצה שהמקומות ירגישו אמיתיים, ובה בעת להשאיר את הקוראים שקועים בהרפתקה.
העיסוק הזה בחוויית הקורא נמשך גם בהסבר שלו למה שהוא עושה ברשת.
״המטרה של סיפורת היא לספר על דברים באופן שגורם לאנשים להרגיש, ולא רק לחשוב״, הוא אומר ל-Israel News Pulse. ״זאת המטרה שלי גם בכתיבה שאינה בדיונית״.
הוא רוצה להגיע אל ״הלב והדמיון״, ולמשוך את הקוראים אל אירועים שאחרת היו פוגשים אולי כעוד זרם של כותרות.
״בגלל הרקע שלי בסיפורת ובפנטזיה, אני רואה את האפי בכל דבר״.
זאת גישה שאפתנית לפלטפורמה הבנויה סביב חילופי דברים קצרים. הוא רוצה שאנשים יחושו במשמעותה של התקופה שבה הם חיים.
״אני רוצה להראות לאנשים את הגדולה האפית של תקופתנו, ולא רק למסור להם מידע״.
מה שינה 7 באוקטובר
כשנשאל כיצד המתקפות שינו את כתיבתו, קורליאנצ'יק משיב במילים חדות.
״זה הפך אותי לחסר פשרות לחלוטין ולחסר סובלנות כלפי האויב״.
הוא אומר שהפסיק לדאוג למי דבריו עלולים להרחיק, לרבות אנשים שהוא מחשיב לחברים מזויפים. שמירת היחסים האלה כבר אינה קובעת מה הוא מוכן לומר.
״כבר לא אכפת לי במי אני פוגע, את מי אני מרחיק, לאילו חברים מזויפים יהיה לא נוח״.
ואז מגיע משפט שמשלב את כעסו עם הנטייה שלו למשחקי מילים.
״אם משהו שאני אומר פוגע בכם, טוב מאוד. אתם מוזמנים לבכות נהר עד הים״.
הוא מתאר את השינוי כהחלטה על סדרי העדיפויות שלו. הנימוס איבד מבחינתו את כוחו המחייב כשהוא סבור שדבר רציני יותר עומד על הפרק.
״גמרתי להיות מנומס, גמרתי להיות נחמד. עכשיו אני בעסק של להיות טוב״.
לפי תפיסתו, הטוב חייב להיות מסוגל להתייצב מול הרוע בכוח ובנחישות. הוא פונה לתיאורו של מילטון, שבו השטן ניצב נכלם מול הטוב, ומשלב אזכור ספרותי בתשובה על השלכות 7 באוקטובר.
ואז הוא מנסח את הנקודה במילותיו שלו.
״הטוב צריך להיות חזק ומפחיד יותר מהרוע, אחרת מה הוא שווה?״
הבדיחה, הקהל והדייט הבלתי צפוי
למרות כל העוצמה הזאת, לקורליאנצ'יק אין עניין רב להפוך כל ויכוח לעניין כבד ורציני.
״קודם כול, אם אתם רוצים שאנשים יחשבו שאתם חכמים, אתם צריכים להצחיק אותם״, הוא אומר. ״אם רק תגידו דברים חכמים, הם יחשבו שאתם חנונים״.
ההסבר שלו לאופן שבו הומור נושא רעיון הוא פחות ספרותי מהאזכור של מילטון.
״תחשבו על זה כמו על הבשר שאתם שמים סביב הגלולה שאתם מנסים לדחוף לכלב שלכם״.
הבדיחה נותנת לאנשים סיבה להקשיב. אבל הוא רואה בהומור גם דרך לשנות את מאזן הכוחות בוויכוח.
כשהוא סבור שמישהו פועל בחוסר תום לב, תשומת הלב שלו עוברת אל מי שצופים בחילופי הדברים. דיון רציני, לטענתו, עלול להעניק ליריב הזה מעמד שאינו ראוי לו. לעג יכול לערער אותו.
״אם אתם נכנסים לדיון רציני ובתום לב עם מישהו שברור שפועל בחוסר תום לב, שוב, אתם נשמעים כמו חנונים״, הוא אומר. ״אבל אם אתם מצליחים לגרום לאנשים לצחוק עליו, אתם שוללים ממנו את כוחו״.
ההבחנה שלו היא בין שכנוע האדם שמשיב לו לבין הגעה אל הקהל שעוקב מהצד. היריב עשוי להישאר בעמדתו. מבחינת קורליאנצ'יק, תגובתם של כל האחרים עדיין יכולה להפוך את חילופי הדברים לכדאיים.
אבל כשנשאל איזה מפגש עם קורא נחרת בזיכרונו יותר מכול, קורליאנצ'יק נזכר במשהו אישי יותר.
״היו חילופי דברים שהובילו לכך שיצאתי עם הקוראת במשך כמה חודשים. זה בהחלט השאיר רושם… ;)״
עקבו אחרי אורי קורליאנצ'יק ב-X.
מבוסס על ריאיון בכתב עם אורי קורליאנצ'יק.
