מהו יום כיפור? למה יהודים צמים, מה כתוב בתורה ואיך עיצב היום את ישראל

במשך כ-25 שעות בכל שנה, שגרת החיים היהודיים נעצרת.

מי שמסוגלים לצום נמנעים מאוכל וממים. העבודה נעצרת. בתי הכנסת מתמלאים. בישראל, כבישים ראשיים שבדרך כלל עמוסים בתנועה מתרוקנים כמעט לחלוטין, ילדים יוצאים לרחובות עם אופניים, שידורי הטלוויזיה נפסקים וחלקים נרחבים מהמדינה נעשים שקטים באופן חריג.

אבל יום כיפור אינו רק יום צום יהודי.

זהו יום הכפרה, שבמרכזו תשובה, וידוי, אחריות, מחילה והאפשרות לשנות את מה שיבוא אחר כך.

ויש דבר חשוב שלפעמים הולך לאיבוד בהסברים פשוטים על היום: הרעב אינו המטרה.

מתי חל יום כיפור ב-2026?

יום כיפור חל בי' בתשרי.

ב-2026, יום כיפור מתחיל לפני השקיעה ביום ראשון, 20 בספטמבר, ומסתיים לאחר צאת הכוכבים ביום שני, 21 בספטמבר.

זמני הכניסה והיציאה המדויקים משתנים לפי המקום ושיטת החישוב ההלכתית. בתל אביב, למשל, חב"ד מציינים הדלקת נרות בשעה 18:18 ב-20 בספטמבר ויציאת החג בשעה 19:15 ב-21 בספטמבר.

מה פירוש יום כיפור?

יום כיפור פירושו יום הכפרה.

התורה מתארת אותו כיום קדוש שבו יש לשבות ממלאכה ו"לענות" את הנפש, כלומר להימנע מסיפוק צרכים מסוימים.

לניסוח הזה יש משמעות.

התורה אינה אומרת בפשטות, בשפה מודרנית, "אל תאכלו ואל תשתו במשך 25 שעות".

במקום זאת היא מצווה על עינוי, הימנעות או עינוי הנפש, מערב עד ערב. התורה שבעל פה מסבירה כיצד מקיימים את הציווי.

ההבחנה הזאת מסייעת להפריד בין מה שכתוב בתורה עצמה לבין ההלכה והמסורות שהתפתחו סביבו.

למה יהודים צמים ביום כיפור?

המסורת היהודית מפרשת את ציווי עינוי הנפש שבתורה בראש ובראשונה כהימנעות מאכילה ומשתייה.

המשנה מונה אכילה ושתייה יחד כאחד מחמשת העינויים של יום כיפור. האחרים הם רחיצה לשם הנאה, סיכת הגוף, נעילת הסנדל, המובנת במסורת כנעילת נעלי עור, וקיום יחסי אישות.

אבל הצום אינו אמור לשמש תשלום על חטאים.

הימנעות מאוכל אינה קונה מחילה.

המטרה היא להניח ליום אחד את הנוחות הגופנית הרגילה ולמקד את תשומת הלב במקום אחר: בתפילה, בווידוי, בחשבון נפש מוסרי ובתשובה.

המילה תשובה מתארת חרטה ותיקון, אבל משמעותה המילולית קשורה גם לשיבה.

הרעיון אינו רק לחוש אשמה על העבר. הוא להכיר במעשה הפסול, לעזוב אותו, להתחרט עליו ולנסות לנהוג אחרת.

הצום יוצר את המסגרת.

השינוי הוא המטרה.

יום כיפור אינו מכפר אוטומטית על פגיעה באדם אחר

ייתכן שזה אחד המסרים החשובים ביותר של היום כולו.

המשנה מבחינה באופן חד בין עבירות שבין אדם למקום לבין עבירות שבין אדם לחברו.

יום כיפור יכול לכפר על עבירות שבין אדם לאלוהים, היא מלמדת, אבל על פגיעה באדם אחר אין כפרה עד שהפוגע יבקש לפייס את הנפגע.

הרמב"ם מרחיק לכת. השבת כסף שנגנב, למשל, אינה בהכרח מספיקה. על הפוגע גם לבקש להתפייס עם האדם שפגע בו ולזכות במחילתו.

במילים אחרות, אי אפשר לגנוב מאדם, לפגוע בו, לסרב לתקן את הנזק ואז להניח שיום צום סוגר את החשבון.

יום כיפור דורש אחריות.

לכן היום עוסק בהרבה מעבר ליחסים שבין אדם לאלוהים. הוא עוסק גם באופן שבו אנשים נוהגים זה בזה.

למה מתוודים כל כך הרבה?

חלק מרכזי בתפילות יום כיפור הוא הווידוי, ההודאה בחטאים.

אחד המאפיינים הבולטים של נוסחי הווידוי המסורתיים הוא שהם בדרך כלל מנוסחים בלשון רבים.

"חטאנו".

"בגדנו".

"עווינו".

מתפללים עשויים להזכיר עבירות שלא ביצעו בעצמם.

האדם בוחן את התנהגותו האישית, אבל עומד גם כחלק מציבור.

יום כיפור הוא בעת ובעונה אחת חשבון נפש אישי וחשבון נפש משותף.

מהי כל נדרי?

עבור יהודים רבים, המנגינה הנוגעת ללב של כל נדרי היא הצליל המזוהה ביותר עם תחילת יום כיפור.

פירוש השם הוא "כל הנדרים".

אבל לעיתים קרובות מבינים את כל נדרי שלא כהלכה.

זו אינה הצהרה שלפיה יהודים רשאים להפר חוזים, לבטל חובות או להבטיח הבטחות לאחרים ללא השלכות. זה גם אינו הווידוי המרכזי על החטאים.

זו הצהרה דתית הנוגעת לנדרים אישיים מסוימים ולהתחייבויות דתיות שאדם קיבל על עצמו.

הנושא ההלכתי שלה מצומצם יחסית.

המקום הרגשי שלה בחיים היהודיים עצום.

מהי נעילה?

בקצהו השני של יום כיפור מגיעה נעילה, התפילה האחרונה.

משמעות השם היא "סגירה".

המסורת היהודית קושרת את התפילה לדימוי של שערים הננעלים עם התקרבות רגעיו האחרונים של יום הכפרה.

עוצמתה של תפילת נעילה גוברת עד להכרזות האמונה האחרונות ולתקיעת השופר.

לאחר מכן מסתיים הצום.

מדוע קוראים את ספר יונה?

לפי המסורת, קוראים את ספר יונה בתפילת מנחה.

זהו סיפור המתאים במיוחד ליום כיפור.

יונה מנסה להימלט משליחותו. אנשי נינוה מוזהרים מפני חורבן קרוב. הם משנים את התנהגותם, והחורבן שעליו הוזהרו אינו מתרחש.

פרט מעניין במיוחד מופיע ביונה ג', י'.

אלוהים רואה את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה.

הסיפור מתאים אפוא לאחד הרעיונות המרכזיים של יום כיפור: תשובה אינה מסתכמת באמירת המילים הנכונות או בעמידה בצום.

היא דורשת שינוי.

יום כיפור בבית המקדש

כאשר בית המקדש עמד בירושלים, יום כיפור נסב סביב עבודת קודש מורכבת שביצע הכהן הגדול, ראש הכהנים.

ויקרא ט"ז מתאר את כניסת הכהן הגדול אל הקודש הפנימי ביותר, שנודע בהמשך כקודש הקודשים, כחלק מטקס הכפרה הייחודי של היום.

שני שעירים מילאו תפקיד ידוע.

נערכה הגרלה. שעיר אחד יועד "לה'" והוקרב. השני יועד "לעזאזל".

הכהן הגדול התוודה על חטאי העם מעל השעיר השני, שנשלח לאחר מכן למדבר ונשא עמו באופן סמלי את החטאים.

טקס זה קשור למקורו של המושג האנגלי scapegoat, שעיר לעזאזל.

עם זאת, יש הבדל מרתק בין התורה למסורת היהודית המאוחרת יותר.

בספר ויקרא נאמר שהשעיר נשלח למדבר. בתיאור עבודת המקדש המאוחרת במשנה נאמר שהוא נלקח לצוק ונדחף לאחור אל מותו.

הצוק הוא אפוא חלק מסדר העבודה במקדש שתועד מאוחר יותר, ולא ציווי מפורש בתורה.

ומה בדיוק היה עזאזל?

איננו יודעים בוודאות.

חוקרים ופרשנים יהודים הציעו שמדובר במקום מרוחק במדבר, במקום סלעי, במושג פולחני של הרחקה, ובכמה פרשנויות עתיקות גם בישות מדברית.

הטענה שעזאזל פירושו בפשטות ובאופן חד-משמעי "שטן" חורגת ממה שהטקסט קובע.

למה יש יהודים שלובשים לבן?

יהודים רבים לובשים לבן ביום כיפור. בכמה קהילות אשכנזיות גברים לובשים בגד לבן פשוט בשם קיטל.

למנהג כמה משמעויות.

לבן יכול לסמל טוהר. הוא מזכיר את בגדי הפשתן הלבנים שלבש הכהן הגדול בחלקים המקודשים ביותר של עבודת יום כיפור הקדומה.

הקיטל עשוי גם להזכיר תכריכים, ולהזכיר ללובש אותו את היותו בן תמותה.

השילוב הזה מבטא את יום כיפור היטב באופן מפתיע.

טוהר ותמותה. פחד ותקווה. דין והזדמנות נוספת.

יום כיפור אינו רק יום עצוב

קל להניח שצום, וידוי ועיסוק חוזר בחטא הופכים בהכרח את יום כיפור ליום אבל.

המסורת היהודית מציגה תמונה מורכבת יותר.

המשנה מביאה את דברי רבן שמעון בן גמליאל, שלפיהם לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים.

מדוע שיום צום יהיה שמח?

מפני שהרעיון המרכזי של יום כיפור אינו שבני אדם נכשלים.

כולם כבר יודעים שבני אדם נכשלים.

הרעיון החשוב יותר הוא שהכישלון אינו חייב להיות קבוע.

אדם יכול להודות במעשה פסול, לתקן את מה שאפשר לתקן ולשנות כיוון.

האפשרות הזאת היא שמונעת מיום כיפור להיות רק יום של אשמה.

מה עושים אם הצום מסוכן?

ההלכה מעמידה את שמירת החיים מעל לצום.

מי שהצום מסכן את בריאותו באופן חמור עשוי להזדקק לאוכל או לשתייה, ובנסיבות מסוימות הוא אף מחויב בכך מבחינה הלכתית.

אין זו פרצה.

שמירת החיים היא בעצמה חובה דתית.

אנשים עם מצבים רפואיים, סיבוכי היריון או טיפול תרופתי המושפע מהצום צריכים לקבל ייעוץ רפואי מתאים, וכאשר הדבר רלוונטי לאורח חייהם הדתי, גם הנחיה הלכתית.

כתבה באינטרנט אינה יכולה לקבוע אם אדם מסוים יכול לצום בבטחה.

מה קורה בישראל ביום כיפור?

יום כיפור קיבל בישראל אופי ציבורי שקשה להבין עד שרואים אותו בפועל.

התנועה הרגילה כמעט נעלמת מאזורים יהודיים רבים. עסקים נסגרים. התחבורה הציבורית מפסיקה לפעול במתכונתה הרגילה. חלק ניכר מהחיים הציבוריים השגרתיים נעצר.

אבל בניגוד להנחה נפוצה, אין בישראל חוק האוסר באופן גורף נהיגה ביום כיפור.

היעלמות המכוניות היא בעיקרה מוסכמה חברתית המשולבת בשמירת מצוות. רכבי חירום, רכבי ביטחון ומכוניות אחרות עדיין עשויים לנוע בכבישים.

משרד הבריאות מזהיר במפורש רוכבי אופניים כי עדיין עלולים להיות כלי רכב בכביש.

הכבישים הריקים יצרו מסורת נוספת שאין לה קשר להלכה היהודית הקדומה: אופניים.

ילדים ומבוגרים רוכבים על אופניים, קורקינטים וגלגיליות ברחובות שכמעט בכל יום אחר בשנה היו מלאים במכוניות.

זהו אחד השילובים המוזרים ביותר בין דת עתיקה לתרבות הישראלית המודרנית.

ויום כיפור נוגע להרבה יותר ישראלים מאלה שרואים בעצמם שומרי מצוות בשגרה.

בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מ-2026, שנערך בקרב 1,002 יהודים בוגרים, 74% אמרו שהם צמים באופן מלא או חלקי, ואילו 57% אמרו שהם נוהגים להשתתף בתפילות יום כיפור.

בקרב מי שפוקדים את בית הכנסת ביום כיפור, 32% אמרו שזה בדרך כלל ביקורם היחיד בבית כנסת במהלך השנה.

מלחמת יום כיפור

ליום כיפור יש גם משמעות נוספת בהיסטוריה הישראלית המודרנית.

ב-6 באוקטובר 1973, ביום כיפור, פתחו מצרים וסוריה במתקפות מתואמות נגד כוחות ישראל בחצי האי סיני וברמת הגולן.

בארכיון ועדת אגרנט של משרד הביטחון מתועדת תחילת המלחמה בסביבות 14:00, במתקפות בו-זמניות בחזית המצרית ובחזית הסורית.

למועד היה משקל.

חלקים נרחבים מישראל היו מושבתים. חלק מהחיילים היו בחופשה. הצבא הישראלי, הנשען על כוחות מילואים, לא גויס במלואו, וההנהגה הגיעה רק באותו בוקר למסקנה שמלחמה עומדת לפרוץ.

אבל הסיפור המוכר שלפיו מצרים וסוריה בחרו ביום כיפור פשוט מפני ש"היהודים יהיו בצום" הוא פשטני מדי.

התכנון הצבאי הביא בחשבון גם תנאים מבצעיים, תיאום בין צבאות מצרים וסוריה, שעות אור וחשכה, תנאים באזור תעלת סואץ ושיקולים צבאיים נוספים.

גם ההפתעה הישראלית לא נבעה מהיעדר מוחלט של התרעות.

היו סימנים משמעותיים להכנות צבאיות. הכשל העמוק יותר נגע לאופן שבו המודיעין הישראלי פירש את הסימנים, לשעה המאוחרת שבה קיבלה ההנהגה שמלחמה קרובה ולזמן המועט שנותר לגיוס מילואים לפני תחילת ההתקפה.

ויש אירוניה נוספת.

יום כיפור הגביר במובנים מסוימים את פגיעותה של ישראל, אבל מרגע שהחל הגיוס, היום גם סייע.

אנשי מילואים רבים היו בבית או התכנסו בבתי כנסת, ולכן היה קל יותר לאתר אותם. הכבישים הכמעט ריקים הקלו על תנועה מהירה.

היום היה אפוא חלק מסיפור הפגיעות הראשונית של ישראל, אבל מעולם לא היה ההסבר המלא למה שהתרחש ב-1973.

האם מלחמות נוספות נגד ישראל החלו ביום כיפור?

בניגוד למה שלעיתים מניחים, נראה שמלחמת 1973 היא המלחמה היחידה נגד ישראל המוכרת בדרך כלל כמלחמה, שהחלה בפועל ביום כיפור.

המלחמות הגדולות האחרות של ישראל החלו בתאריכים שונים.

ביום כיפור בשנים מאוחרות יותר התרחשו מתקפות ותקריות צבאיות. למשל, במהלך המלחמה שכבר התנהלה באוקטובר 2024, שוגרו מאות פריטי ירי מלבנון לעבר ישראל במהלך יום כיפור.

אבל בכך לא החלה מלחמה חדשה.

ההבחנה חשובה.

חשיבותו ההיסטורית של יום כיפור ב-1973 גדולה דיה גם בלי להפריז בה.

הצום נמשך יום אחד בלבד. השאלה מגיעה אחריו.

יום כיפור משבית את שגרת החיים לכ-25 שעות.

בלי ארוחות. בלי יום עבודה. בלי שגרה רגילה.

אבל הצום הוא האמצעי, לא היעד.

השאלות האמיתיות קשות יותר.

במי פגעתי?

מה עשיתי שלא הייתי צריך לעשות?

מה הייתי צריך לעשות ולא עשיתי?

מה עדיין אפשר לתקן?

ממי עליי לבקש סליחה?

ומה אני באמת מוכן לשנות?

לכן יום כיפור שרד אלפי שנים כמשהו גדול בהרבה מצום.

הרעב מסתיים כשהיום נגמר.

החלק הקשה יותר מתחיל אחר כך.