שקרים על ישראל מביאים קליקים. והקליקים האלה מתגמלים עוד שקרים.

שקרים על ישראל מביאים קליקים. הקליקים האלה מתגמלים את מי שמפיצים אותם, ומעניקים להאשמה מקוממת דבר שדיווח מדויק צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להשיג: תשומת לב.

ביקשתי מגרוק להשוות בין דיווחים עובדתיים על ישראל ב-X לבין טענות סנסציוניות, לא מאומתות ולא מוכחות. ההערכה שלו הייתה פער של פי חמישה עד פי 20 במספר הצפיות, ולעיתים פי 50 או יותר כשפוסט הופך לוויראלי. המספרים האלה הם הערכה של בינה מלאכותית, ולא מדידה של התעבורה ב-X שאומתה באופן עצמאי.

ניקח לשם המחשה פי 10 יותר תשומת לב. שקר שמגיע למספר גדול כל כך של אנשים בהשוואה לדיווח מדויק עושה יותר מעיוות השיח. הוא מעניק למי שפרסם אותו תמריץ חזק לחזור על השיטה.

ההאשמה מושכת קהל. הקהל הופך לתגמול.

האשמה לא זקוקה להסכמה כדי להתפשט

טענה מקוממת מעוררת תגובות מכמה כיוונים. חלק מהקוראים מאמינים לה ומשתפים אותה. אחרים כועסים ומגיבים. מי שמזהים שקר עשויים לחזור עליו בניסיון לחשוף אותו.

התגובות האלה מבטאות דברים שונים, אבל כל אחת מהן יכולה לחשוף את ההאשמה לקהל נוסף. אפילו הפרכה יכולה להביא טענה לידיעתו של אדם שאחרת לא היה נתקל בה כלל.

זה יוצר בעיה מיוחדת בסיקור ישראל. האשמה גורפת אפשר לנסח במשפט אחד. כדי להסביר מה קרה, ייתכן שיידרשו ציר זמן, ההצהרה המקורית, הסרטון המלא או הבחנה שההאשמה משמיטה בנוחות.

מי שמעלה את הטענה נהנה מהפשטות. מי שבודק אותה נשאר עם העבודה.

התגמול מגיע לפני הבדיקה

דיווח זהיר מחייב החלטות שעשויות להפוך כותרת לפחות נפיצה. מה כבר הוכח? מה עדיין לא ידוע? האם הראיות תומכות בהאשמה, או רק בחלק ממנה?

מי שמוכן לפרסם שקר יכול לדלג על השאלות האלה ולהציג ודאות מיד.

התחרות שנוצרת אינה שוויונית. חשבון אחד מציע טענה שנוסחה כדי לעורר תגובה. חשבון אחר מבקש מהקוראים לבחון ראיות. ככל שההאשמה זוכה ליותר תשומת לב, כך השיטה הזאת נעשית מושכת יותר למי שמחפש חשיפה.

כל זה לא מחייב שכל קורא יאמין לכל שקר. טענה כוזבת עדיין יכולה להביא תשומת לב למי שפרסם אותה, גם כשהוויכוח על נכונותה נמשך. עצם העובדה שמערערים עליה לא בהכרח מבטלת את הרווח שבמשיכת קהל.

זה התמריץ שנמצא בלב הבעיה. כששקרים על ישראל מושכים תשומת לב, התגמול מגיע למי שמפיצים אותם. הדיוק הופך לנטל של מישהו אחר.

תיקון יכול לערער על האשמה. הוא לא יכול לגרום לכל קורא למחוק אותה מזיכרונו, וגם לא להבטיח שאותו קהל ייחשף לעובדות.

כל עוד הזעם מביא את התגמול לפני שהראיות נבחנות, יש סיבה לפרסם את ההאשמה הבאה. יותר זעם, יותר קליקים, יותר שקרים על ישראל.