האם יש לפסול את יו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה מהתמודדות בבחירות בישראל?

היועצת המשפטית לממשלה אומרת שהראיות מצביעות לכאורה על תמיכה במאבק המזוין של ארגון טרור. אבו שחאדה מכחיש תמיכה בחמאס או במתקפת 7 באוקטובר. המאמר המקורי בערבית שבמרכז ההליך מורכב יותר מכל אחד מהתיאורים האלה בפני עצמו.

ועדת הבחירות המרכזית נדרשת להכריע אם לפסול את סאמי אבו שחאדה, יו"ר מפלגת בל"ד הלאומית הערבית ומועמד בבחירות לכנסת ב-27 באוקטובר, מהתמודדות.

הרקע המיידי חריג. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן לא המליצו לפסול את אבו שחאדה. אך הם גם לא קראו לוועדה לדחות את הבקשה נגדו.

במקום זאת, לפי עמדתם מ-22 בספטמבר כפי שפורסמה ב-Ynet, הם אמרו שהראיות, ובראשן מאמר שפרסם אבו שחאדה ב-8 באוקטובר 2023, מצביעות "לכאורה" על כך שהביע תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד ישראל. לדבריהם, על ועדת הבחירות המרכזית לבחון היטב את הבקשה לפי אמות המידה המשפטיות הרלוונטיות ולאור תגובתו של אבו שחאדה.

ההבחנה הזאת חשובה. לא נקבע שאבו שחאדה תמך בחמאס, לא נפסק שתמך בטבח 7 באוקטובר, וטרם התקבלה החלטה לפסול אותו מהבחירות.

השאלה היא אם דבריו חוצים את הגבול המשפטי המצומצם הרבה יותר שקובע סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת.

מה אבו שחאדה כתב בפועל?

כיום אין קושי לעיין במאמר שבמרכז ההליך. הוא עדיין זמין במלואו באתר העיתון בשפה הערבית אל-ערבי אל-ג'דיד.

המאמר פורסם ב-8 באוקטובר 2023 תחת הכותרת "מבול אל-אקצא: הערות ראשוניות", ונכתב בשעה שהלחימה עוד נמשכה.

פתיחתו היא בין הקטעים שצפויים למשוך את עיקר תשומת הלב.

אבו שחאדה תיאר את מה שהחל בבוקר הקודם כ"אירוע היסטורי חשוב במובן הצבאי, הפוליטי והאסטרטגי".

זהו ניסוח בעל משמעות. אבל אין הוא זהה להצהרה מפורשת של תמיכה בטבח אזרחים.

ההבחנה הזאת עוברת כחוט השני במאמר.

אבו שחאדה טען שעשרות שנים של כיבוש, מצור, התנקשויות והרג יצרו לחץ שבסופו של דבר יוביל למה שכינה "תגובה" פלסטינית. הוא מתח ביקורת על מה שתיאר כשלילת אנושיותם של הפלסטינים בידי ישראל, והגן על שאיפותיהם לשחרור ולהקמת מדינה.

לעניין הפסילה, הדברים שכתב על ההפתעה המבצעית עשויים להיות משמעותיים יותר.

לטענתו, 7 באוקטובר הוכיח שהמודיעין הישראלי אינו חסין מטעויות, ושתנועות פוליטיות ומדינות יכולות למנוע חדירה מודיעינית ישראלית אם יתארגנו כראוי. הוא הוסיף שאם עזה הקטנה והנצורה הצליחה בכך, אחרים עשויים להצליח בצורה יעילה יותר.

אפשר לחלוק על השאלה למה בדיוק מתייחסת המילה "בכך".

ההקשר המיידי עוסק בסודיות, בחדירה מודיעינית ובהפתעה. אבל הנושא הרחב יותר הוא בבירור המבצע שזה עתה הבקיע את מערכי ההגנה של ישראל.

לכן הקטע רלוונטי לבקשת הפסילה, בלי שיהפוך אוטומטית להבעת תמיכה בכל מה שחמאס עשה באותו יום.

הוא גם פנה ישירות אל "ההתנגדות"

חלקו האחרון של המאמר חשוב במיוחד, מפני שהוא מסבך תיאורים פשטניים שלו כהבעת תמיכה באלימות או כקריאה לשלום.

אבו שחאדה כתב שעל "ההתנגדות" לשתף את הארגון לשחרור פלסטין ומדינות ערביות חשובות בתהליך המדיני שנוצר בעקבות הלחימה. לדבריו, יש להתחיל בתיאום כדי לסיים את הלחימה במינימום אבדות תוך חתירה ליעדים פוליטיים. הדרת גורמים פלסטיניים וערביים אחרים, כתב, תאריך את העימות ותגדיל את האבדות.

זו הייתה עצה פוליטית ואסטרטגית שהופנתה לגורם שכינה "ההתנגדות".

אבל זו לא הייתה עצה צבאית טקטית. הוא גם לא קרא במפורש למתקפות נוספות.

במאמר לא נאמר "אני תומך בחמאס". הוא אינו משבח הרג אזרחים, מצדיק לקיחת בני ערובה, חוגג את טבח נובה או קורא למתקפה נוספת כמו זו של 7 באוקטובר.

הוא גם אינו מסתפק בקריאה להפסקה בלתי מותנית של הלחימה. אבו שחאדה כתב על תרגום העימות להישגים פוליטיים, תוך סיומו באבדות מעטות יותר.

לשני חלקי התמונה הזאת יש חשיבות.

מה היה ידוע כשנכתב המאמר?

אבו שחאדה אומר כעת שפרסום המאמר היה טעות, ושלא היה מפרסם אותו אילו הבין את היקף הזוועות.

גם כאן יש הבחנה חשובה.

מלוא היקפם של אירועי 7 באוקטובר אכן עוד התברר ב-8 באוקטובר. מנייני הנפגעים הסופיים, זהותם של קורבנות וחטופים רבים והעדויות המפורטות מכל יישוב עדיין לא היו ידועים.

אבל אופייה הבסיסי של המתקפה כבר היה ידוע בציבור.

רויטרס דיווחה ב-7 באוקטובר שמחבלים חמושים של חמאס חדרו ליישובים בישראל, שגופות נראו בשדרות, שהתקשורת הישראלית כבר דיווחה על לפחות 100 הרוגים, שמשרד החוץ הישראלי מסר שחמושים עברו מבית לבית ורצחו אזרחים, וששבויים נלקחו לעזה.

שעת הפרסום המדויקת של מאמרו של אבו שחאדה ב-8 באוקטובר לא נקבעה, ולכן אי אפשר לקבוע בדיוק אילו דיווחים נוספים כבר פורסמו לפני שכתב אותו.

המסקנה הזהירה מצומצמת אפוא יותר: מלוא היקף הזוועות עדיין לא היה ידוע, אבל כבר היה ידוע בציבור על מתקפה רבת נפגעים שכללה אזרחים וחטיפות.

אין בכך כדי לקבוע מה ידע אבו שחאדה באופן אישי ברגע שכתב את המאמר.

אבו שחאדה אומר שהתנגד לפגיעה באזרחים

בתגובתו הרשמית דוחה אבו שחאדה את הטענה שהוא תומך באלימות כשיטה פוליטית.

עדאלה, המייצגת אותו, אומרת שהוא גינה שוב ושוב פגיעה באזרחים חפים מפשע, יהודים וערבים, וקידם פתרון מדיני המבוסס על צדק ושוויון. בתגובתו נטען גם שהרקורד הפוליטי שלו אינו מצביע על התמיכה המתמשכת במאבק מזוין הנדרשת לפסילה.

גם ריאיון ארוך שנתן יום לאחר המאמר השנוי במחלוקת רלוונטי לעניין.

בריאיון מ-9 באוקטובר השתמש אבו שחאדה בלשון חיובית ביחס ליכולתה של עזה להפתיע את ישראל, וכינה פעילות פלסטינית חמושה "התנגדות". אבל הוא גם אמר שאין לפגוע בפלסטינים ובישראלים חפים מפשע, הביע תקווה שהלחימה תסתיים במהירות וקרא להסדר מדיני בהמשך.

השילוב הזה הוא אחת הסיבות לכך שאי אפשר לצמצם את השאלה המשפטית לציטוט ויראלי אחד.

מה דורש הדין בישראל?

סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת מאפשר לפסול מועמד יחיד אם במעשיו, לרבות התבטאויותיו, יש במפורש או במשתמע אחד מכמה יסודות אסורים. אחד מהם הוא תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד ישראל.

אבל פסיקת בית המשפט העליון פירשה את הסמכות הזאת בצמצום.

בפרשת היבא יזבק מ-2020, למשל, ביטל בית המשפט העליון את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותה, למרות פרסומים שנויים במחלוקת שנראו כמשבחים אנשים שהיו מעורבים בטרור. דעת הרוב קבעה שלא הצטברה "מסה קריטית" מספקת של ראיות ברורות ומשכנעות, ושלא הוכח שהעמדות שבמחלוקת היו מאפיין מרכזי בפעילותה הפוליטית.

בית המשפט ביטל באופן דומה את החלטת ועדת הבחירות המרכזית מ-2012 לפסול את ח"כ חנין זועבי מבל"ד. בנימוקיו שפורסמו בהמשך הדגיש בית המשפט את חריגותה של הרחקת אדם מבחירות, וקבע שאין די בראיות להוכחת תמיכה במאבק מזוין.

לכן המבחן שנקבע אינו מסתפק בשאלה אם אמירה הייתה פוגענית, מתסיסה או מקוממת מבחינה פוליטית. בתי המשפט חיפשו ראיות ברורות, תשתית ראייתית משמעותית דיה וסימנים לכך שהעמדה האסורה היא מרכזית ולא מבודדת.

יש גם מנגנון הגנה נוסף. אם ועדת הבחירות המרכזית מצביעה בעד פסילת מועמד יחיד, ההחלטה כשלעצמה אינה מוציאה אותו מהבחירות. סעיף 7א מחייב שבית המשפט העליון יאשר את הפסילה.

מה הוועדה צריכה להכריע כעת

הבקשה נגד אבו שחאדה נוגעת אפוא לשאלה מדויקת יותר מהשאלה אם מאמרו מ-8 באוקטובר ראוי לגינוי.

הוועדה צריכה לקבוע אם תיאור המבצע כבעל חשיבות היסטורית, הערכה חיובית של ההפתעה המודיעינית והמבצעית מצד עזה, התייחסות אוהדת ל"התנגדות" הפלסטינית ומתן עצות לאותה התנגדות בדבר הפיכת הלחימה להישגים פוליטיים עולים כדי תמיכה במאבק המזוין של ארגון טרור.

עליה לשקול גם את יתר הראיות שהגישו המבקשים, את התבטאויותיו המאוחרות של אבו שחאדה, את התנגדותו לפגיעה באזרחים, את הסברו לכוונותיו, ואת השאלה אם התמונה הכוללת מצביעה על תמיכה מתמשכת ומרכזית כנדרש בפסיקת העליון.

כמה מתיאורי הפרשה חורגים מהתשתית המאומתת.

האמירה שאבו שחאדה "תמך בטבח 7 באוקטובר" מציגה מסקנה שנויה במחלוקת כעובדה מוכחת. המאמר שלו אינו מביע תמיכה מפורשת ברצח אזרחים.

גם האמירה שהיועצת המשפטית לממשלה "המליצה לפסול אותו" אינה מדויקת. בהרב-מיארה ואיסמן אמרו שעל פני הדברים הראיות מעלות לכאורה את העילה הקבועה בחוק, וביקשו מהוועדה לבחון את הבקשה היטב. הם נמנעו מלהורות לה איזו החלטה לקבל.

אבל גם הקטנת משמעותם של הניסוחים במאמר תהיה הצגה חלקית של התמונה. אבו שחאדה לא הסתפק בדיון בטענות הפלסטינים. הוא העריך בחיוב היבטים בהצלחת המבצע, דיבר על פלסטיני חזק ומתנגד, ופנה ל"התנגדות" כגורם שצריך להשתמש בעימות לקידום יעדים פוליטיים.

את הראיות האלה צריכה כעת ועדת הבחירות המרכזית לבחון מול סעיף 7א.

ואם תחליט שהרף נחצה, בית המשפט העליון עדיין יצטרך להכריע אם הדין הישראלי מתיר להסיר את אבו שחאדה מרשימת המועמדים.

ועדת הבחירות המרכזית אמורה להתחיל לדון בבקשות הפסילה ב-23 בספטמבר. הבחירות לכנסת ה-26 מתוכננות ל-27 באוקטובר 2026.