הטיהור האתני של יהודי ירושלים תחת השלטון הירדני

היום באו״ם האשים המלך עבדאללה את ישראל בעקירה כפויה ובמחיקת החיים הפלסטיניים.

כל אחת מהאשמותיו היא למעשה הודאה.

כאשר ירדן כבשה את מזרח ירושלים וחלקים נרחבים מיהודה ושומרון במלחמת 1948, החיים היהודיים נעלמו מהשטח שבשליטתה.

הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים התרוקן מתושביו היהודים. קהילות יהודיות סביב ירושלים ובגוש עציון נהרסו או ננטשו במהלך הקרבות והמצור. המגינים ששרדו בכמה מהקהילות נלקחו לשבי הירדני.

מה שהתרחש ב-19 שנות השלטון הירדני שלאחר מכן לא היה רק חילופי ריבונות.

הקהילות היהודיות לא שבו. בתי כנסת נהרסו או חוללו. בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים ספג הרס נרחב. על יהודים נאסר להגיע לכותל המערבי ולאתרים קדושים יהודיים אחרים בשטחים שבשליטת ירדן.

עד 1967 לא התקיימה שום קהילה אזרחית יהודית מתפקדת במזרח ירושלים, ביהודה או בשומרון שבשליטת ירדן.

התוצאה המצטברת הייתה סילוק חיי הקהילה היהודיים מהשטח והרס חלק ניכר מהנוכחות הדתית הפיזית שלהם.

ירדן כבשה ורוקנה את הרובע היהודי בירושלים

המקרה המובהק ביותר היה הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

ההיסטוריה הצבאית הרשמית של ירדן עצמה מתארת כיצד הלגיון הערבי בודד את הרובע, תקף אותו ואילץ אותו להיכנע ב-28 במאי 1948.

לפי התיאור הירדני, תנאי הכניעה קבעו שהלוחמים היהודים יילקחו בשבי, ואילו גברים קשישים, נשים, ילדים ואזרחים פצועים יועברו מהעיר העתיקה לירושלים שבשליטה יהודית.

התוצאה הייתה חד-משמעית.

קהילה יהודית שהתקיימה בעיר העתיקה במשך מאות שנים חדלה להתקיים.

גם הסקירה ההיסטורית של הכנסת מציינת כי לאחר נפילת הרובע היהודי נלקחו מגיניו בשבי ובתי הכנסת שלו נהרסו.

במשך 19 השנים שלאחר מכן לא הייתה אוכלוסייה יהודית בעיר העתיקה בירושלים.

ההרס התפשט מעבר לעיר העתיקה

היעלמות הקהילות היהודיות לא הוגבלה לחומות ירושלים.

מצפון לעיר, היישובים היהודיים עטרות ונווה יעקב בודדו במהלך הלחימה. חומר ארכיוני ישראלי מתאר את שניהם כקהילות יהודיות שנותקו בתוך סביבה ערבית ברובה במהלך המצור על ירושלים.

עטרות פונתה כאשר מצבה הצבאי הפך לבלתי ניתן להחזקה, ומגיניה נסוגו לכיוון נווה יעקב. בהמשך ננטשה גם נווה יעקב.

מדרום לירושלים, גם ארבעת יישובי גוש עציון חדלו להתקיים במהלך המלחמה.

כפר עציון נפל לאחר קרבות קשים שבהם השתתפו כוחות ערביים והלגיון הערבי של ירדן. שאר יישובי הגוש נכנעו, מגיניהם ששרדו נלקחו בשבי והקהילות היהודיות נהרסו.

הנסיבות לא היו זהות בכל מקום. חלק מהיהודים גורשו לאחר כניעה, אחרים הפכו לשבויי מלחמה, וכמה יישובים מבודדים פונו תחת לחץ צבאי.

אבל התוצאה הטריטוריאלית הייתה זהה.

קהילות אזרחיות יהודיות שהתקיימו לפני המלחמה נעלמו מהאזורים שעברו לאחר מכן לשליטת ירדן.

השלטון הירדני לא התיר את חזרתן

היעלמות האוכלוסייה היהודית לא הייתה זמנית.

ירדן שלטה במזרח ירושלים ובגדה המערבית מ-1948 עד יוני 1967.

לאורך כל התקופה נותר הרובע היהודי ללא תושביו היהודים לשעבר, והקהילות היהודיות שאבדו במקומות אחרים בשטח לא שוקמו.

הצהרה ישראלית מאוחרת יותר באו״ם תיארה את ירושלים שבשליטת ירדן כאזור שבו נאסר על יהודים להתגורר, וציינה שתושביה היהודים של העיר העתיקה גורשו ולאחר מכן נמנע מהם לשוב אפילו כמבקרים.

ערב מלחמת ששת הימים חלפו כמעט שני עשורים ללא קהילות יהודיות מתפקדות בשטח.

עשרות בתי כנסת נהרסו

חיסול חיי הקהילה היהודיים לווה בהרס נרחב של רכוש דתי יהודי.

לאחר שישראל כבשה את העיר העתיקה ב-1967, ועדה בין-משרדית ישראלית חקרה את מצבם של האתרים הקדושים ליהודים שהיו בשליטת ירדן.

ממצאיה היו קשים.

לפי דיווח מאותה תקופה על החקירה, 56 מתוך 58 בתי הכנסת ברובע היהודי נהרסו במהלך 19 שנות השלטון הירדני.

בתיעוד ישראלי שהוגש בהמשך לאו״ם נעשה שימוש במניין אחר: 35 בתי תפילה יהודיים בעיר העתיקה, שלפי התיעוד כולם מלבד אחד נהרסו, נבזזו או רוקנו מתכולתם.

המספרים המדויקים משתנים בהתאם לאופן שבו סווגו מוסדות הדת, אך הממצא העיקרי אינו משתנה. הרוב המכריע של בתי התפילה היהודיים ברובע נהרסו או חוללו קשות.

עמם נמנה בית הכנסת החורבה, אחד מבתי הכנסת הבולטים בעיר העתיקה.

ההרס לא היה רק נזק אגבי שנותר מקרבות 1948. התיעוד הישראלי תיאר בתי כנסת ששרדו את הלחימה ולאחר מכן רוקנו מתכולתם או הוסבו לשימושי חול במהלך השלטון הירדני.

בית הקברות בהר הזיתים חולל בהיקף נרחב

בהר הזיתים נמצא אחד מבתי הקברות היהודיים העתיקים והחשובים בעולם.

בתקופה הירדנית נגרם לו נזק קטסטרופלי.

תיעוד ישראלי שהוגש לאו״ם לאחר 1967 דיווח שעשרות אלפי מצבות הוסרו, נשברו או שימשו מחדש כחומרי בנייה. חלקים מבית הקברות יושרו, ולפי הדיווחים מצבות שולבו בכבישים, במדרגות ובמבנים אחרים.

הצהרה ישראלית מאוחרת יותר באו״ם נקבה במספר של כ-38,000 מצבות שניזוקו או הוסרו.

גם החקירה הישראלית מ-1967 תיארה הרס כמעט מוחלט בבית הקברות.

המשמעות חרגה מעבר להרס הפיזי.

במשך מאות שנים היה הר הזיתים אתר קבורה יהודי מרכזי הצופה אל העיר העתיקה. תחת שליטת ירדן לא יכלו יהודים ישראלים לבקר בבית הקברות בחופשיות או להמשיך להשתמש בו באופן סדיר.

מיהודים נמנעה הגישה לכותל המערבי

היעלמות הקהילות היהודיות לוותה בהרחקה מאתרים קדושים יהודיים.

הסדרי שביתת הנשק בין ישראל לירדן מ-1949 כללו הסדרים שנועדו לאפשר גישה לאתרים דתיים, ובהם מקומות קדושים ליהודים בשטח שבשליטת ירדן.

בפועל, יהודים מישראל לא יכלו לבקר בכותל המערבי במהלך 19 שנות השלטון הירדני.

הם גם לא יכלו להגיע בחופשיות לבית הקברות היהודי בהר הזיתים.

ישראל העלתה את הסוגיה שוב ושוב בזירה הבינלאומית והאשימה את ירדן בהפרת סעיפי הגישה בהסכם שביתת הנשק.

יהיו אשר יהיו המחלוקות הדיפלומטיות הרחבות בין שתי המדינות, התוצאה בשטח אינה שנויה במחלוקת. מ-1948 ועד שישראל כבשה את העיר העתיקה ביוני 1967, יהודים שהתגוררו בישראל לא יכלו להתפלל בכותל המערבי.

עבור עם שקשרו ההיסטורי והדתי לירושלים משתרע על פני אלפי שנים, ההרחקה הזאת לא הייתה פרט שולי.

ירושלים היהודית הצטמצמה למחציתה המערבית של העיר המחולקת

מלחמת 1948 הובילה לחלוקתה הפיזית והדמוגרפית של ירושלים.

מערב ירושלים נותרה בשליטת ישראל ושמרה על אוכלוסייה יהודית גדולה.

מזרח ירושלים, לרבות העיר העתיקה, עברה לשליטת ירדן.

גדרות תיל, חומות, עמדות צבאיות ושדות מוקשים הפרידו בין שני החלקים.

אולם בחלק שבשליטת ירדן נעלמה הנוכחות האזרחית היהודית שהתקיימה לפני המלחמה.

ההיסטוריה הצבאית של ירדן עצמה מכירה בכיבוש הרובע היהודי ובהוצאת אוכלוסייתו האזרחית לאחר הכניעה.

הנוף הדתי היהודי ספג בהמשך הרס נרחב לאורך 19 השנים שלאחר מכן.

לשילוב הזה יש חשיבות.

התיעוד ההיסטורי אינו מסתכם ביהודים שהפסידו בקרב או פינו זמנית אזור מלחמה.

שטח שבו התקיימו קהילות יהודיות ותיקות עבר לשלטון ירדן. אוכלוסייתו האזרחית היהודית נעלמה. מיהודים נמנעה האפשרות לחזור. אתרים דתיים יהודיים מרכזיים נהרסו או חוללו. הגישה למקומות הקדושים שנותרו נאסרה.

המצב הזה נמשך עד שירדן איבדה את השטח ב-1967.

הנוכחות היהודית חזרה רק לאחר 1967

המצב השתנה במהלך מלחמת ששת הימים.

לאחר שפרצו הקרבות בין ישראל לירדן ביוני 1967, כבשו הכוחות הישראליים את מזרח ירושלים ואת העיר העתיקה.

לראשונה זה 19 שנה יכלו יהודים להגיע שוב לכותל המערבי.

בהמשך התחדשה הקבורה היהודית בהר הזיתים.

הרובע היהודי נבנה מחדש ואוכלס מחדש.

קהילות יהודיות הוקמו מחדש גם באזורים שבהם התקיימו קהילות לפני 1948, ובהם גוש עציון ונווה יעקב.

התפתחויות אלה נותרו בלב המחלוקת הפוליטית המודרנית על ירושלים ועל יהודה ושומרון.

אבל הדיון העכשווי הזה אינו צריך לטשטש את מה שקדם להן.

אוכלוסייה יהודית נעלמה תחת השלטון הירדני

מ-1948 עד 1967 שלטה ירדן בשטח שממנו נעלמו הקהילות האזרחיות היהודיות שהתקיימו בו לפני המלחמה.

הרובע היהודי רוקן.

היישובים היהודיים עטרות ונווה יעקב חדלו להתקיים.

קהילות גוש עציון נהרסו.

התושבים היהודים לא יכלו לחזור לעיר העתיקה.

עשרות בתי כנסת נהרסו או חוללו.

עשרות אלפי קברים בהר הזיתים ניזוקו.

על יהודים נאסר להתפלל בכותל המערבי.

ובמשך 19 שנה לא התקיימה שום קהילה אזרחית יהודית מתפקדת במזרח ירושלים, ביהודה או בשומרון שבשליטת ירדן.

עובדות אלה מספקות את הבסיס ההיסטורי לתיאור התקופה כטיהור אתני של האוכלוסייה היהודית מהשטח שעבר לשלטון ירדן.

המינוח טעון פוליטית.

התוצאה הדמוגרפית אינה כזאת.

נוכחות יהודית שהתקיימה בחלקים מירושלים ומיהודה במשך דורות חוסלה בשטח שבשליטת ירדן ב-1948, ולא חזרה עד לסיום השלטון הירדני ב-1967.